מאגר מידע

  עזרה
לעמוד הבית מאגר
חיפוש
סמנו וחפשו במאגר
עזרה לעמוד הבית מאגר עזרה לעמוד הבית מאגר

חמישה מועדים
מחבר: אדמיאל קוסמן

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

משנת בבא קמא א, ד, מונה חמשה סוגים של פעולות שבעלי חיים רגילים להזיק דרכן ולכן הן נחשבות לפעולות של "שור מועד" (ראו ערך "שור תם ושור מועד").

כשבעלי החיים מבצעים פעולות אלו ונגרם עקב כך נזק - הם נחשבים כאילו כבר העידו בבעליהם והזהירו אותם לשמור עליהם בעבר – משום כך אם בעלי חיים אלו גרמו נזק דרך ביצוע פעולות אלו - בעליהם משלמים נזק שלם:
ואלו הם חמשה המועדים:
א. השן = מועדת לעולם (גם כשמדובר בבעל חיים 'תם') 1 לאכול את הראוי לה - כגון פירות וירקות. 2 ואולם, יש להעיר שכלל זה נכון אך ורק כאשר הבהמה חודרת לרשותו הפרטית של הניזק – שכן ברשות הרבים הכלל הוא שכל אדם מחויב לשמור על רכושו. עם זאת קיים כאן פרט חריג: אם הבהמה אכלה ברשות הרבים כסות או כלים אנו מחשיבים זאת כמקרה של 'קרן' בשור תם - ובעל הבהמה חייב לשלם לניזק חצי נזקו. 3 ובאשר לדין בהמה שאוכלת פירות וירקות ברשות הרבים4– אף שאמרנו לעיל שהכלל הוא שברשות הרבים כל אדם מחויב לשמור על רכושו, הרי שמשנת בבא קמא ב, ב, קובעת ש"אם נהנית – משלם מה שנהנית" .משמעות קביעה זו היא שאם הבהמה אכלה פירות וירקות של אדם אחר ברשות הרבים וְשַבְעָה ממה שאכלה ועקב כך בעליה אינם צריכים לספק לה עתה את סעודתה הקרובה – הרי שכאמור, אין בעל הבהמה חייב לשלם לניזק את דמי הפירות והירקות. אמנם המשנה קובעת שבכל זאת עליו לשלם לניזק דמי "מה שנהנית", דהיינו, את דמי האכלת-הבהמה בצורה הבסיסית ביותר. לדוגמה: אם הבהמה אכלה ברשות הרבים ארגז של פירות יקרים במיוחד – הבעלים אינו משלם לבעל הפירות אלא מחיר ירקות זולים ופשוטים שהוא, בעליה, היה נותן לבהמתו לו היה מאכילה באותה שעה.

ב. הרגל = מועדת לעולם (גם כשמדובר בבעל חיים 'תם') לשבר 'דרך הילוכה', תוך כדי הילוכה - אף מבלי שהבהמה תתכוון לכך.  גם כאן מדובר אך ורק כשהבהמה חודרת לרשותו של הניזק – אבל בדרך הילוכה ברשות הרבים בעליה אינו חייב לשלם על נזקים שנגרמו בדריכתה בדרך הילוכה – שכן כל אדם חייב לשמור על רכושו המונח ברשות הרבים.

ג. שור המועד – מדובר כאן בפעולות שונות: נגיחה בקרניים, נגיפה (=דחיפה בגוף הבהמה), נשיכה ורביצה על דבר-מה באופן שיגרום לו נזק. פעולות אלו אינן פעולות שבהמה רגילה מבצעת באופן יומיומי - ולכן כאשר בעל חיים מזיק באופן חד-פעמי דבר-מה על ידי פעולות אלו אין הוא נחשב מיד כמועד – אלא רק לאחר שעשה זאת שלוש פעמים והתרו בבעליו לשמרו - נחשב הוא כ'מועד'. 5המשנה מונה כאן אם כן כסוג שלישי של בעל חיים מועד את ה'שור' המועד6 - דהיינו, 'שור' שכבר הזיק שלוש פעמים והתרו בבעליו – לגביו יהיה נכון לומר שגם פעולות אלו שנימנו כאן: נגיחה, נגיפה וכו' הן פעולות רגילות - והוא אם כן מועד להן תמיד.

ד. שור המזיק ברשות הניזק = כאשר בעל-חיים נכנס לרשות הניזק, והזיק שם בנגיחה או בנגיפה וכו'7 - אפילו אם הוא שור תם, דינו נחשב במקרה זה כמועד, שבעליו משלמים נזק שלם. כך קובעת משנת בבא קמא א, ד, אבל בהמשך שם, בפרק ב משנה ה מבואר שזו היא דעת רבי טרפון הנוקט בעמדה שעל נזקי קרן ברשות הניזק משלמים הבעלים נזק שלם, ואפילו אם השור הוא שור תם. ואולם, חכמים סבורים שעל נזקי תם – אין הבעלים משלמים אלא חצי נזק אפילו כשה'שור' שלהם חדר לרשות הניזק והזיק באחת מן הפעולות הללו. 8

ה. אדם – אדם המזיק נחשב כמועד לעולם. המשנה בבבא קמא ב, ו, מפרטת יותר כלל זה: אדם מועד לעולם בין כשהוא מזיק בשוגג ובין כשהזיק במזיד; בין כשהוא מזיק כשהוא ער ובין אם הזיק כשהוא ישן. 9

פרט לרשימה זו נוספה שם במשנה (בבא קמא א, ד) עוד קבוצה של בעלי חיים שנחשבת תמיד כמועדת, והיא זו של חיות הבר המסוכנות: הזאב, הארי, הדב והנמר, הברדלס והנחש, הנחשבים גם הם כ'מועדים' לעולם. ברם, דעת רבי אליעזר (ויש גורסים: רבי אלעזר) המובאת שם היא שאם חיות אלו הם 'בני תרבות', דהיינו שהם מאולפים ורגילים שלא להזיק – הרי שהם לא נחשבים כמועדים מתחילתם (אף שגם הוא מודה ש"הנחש מועד לעולם" – אפילו כשהוא 'בן תרבות'). 10

הערות שוליים

  1. ראו ערך חמשה תמין.
  2. בתלמוד הבבלי (בבא קמא יט ע"ב, על פי האמור בתוספתא בבא קמא א, ח) נאמר שגם מַאכלים שהבהמה או החיה אוכלת על ידי הדחק (=רק בדוחק, ואינם נמנים על מאכליה הרגילים) כלולים בהגדרה של "אוכל הראוי לה" בנידון כאן, ובעל-הבהמה יהיה חייב גם במקרה שכזה לשלם על כך נזק שלם. כמו כן אמרו שם בתלמוד שאם הבהמה שברה את הסל שהפירות היו מונחים בתוכו כדי להגיע אל הפירות – בעל הבהמה משלם גם על הסל נזק שלם מכיוון שאין זו אלא פעולה "נורמלית" (=כדרכה); אך אם הבהמה אכלה את הפירות ואחר כך שברה את הסל – פעולה זאת כבר איננה "כדרכה" ונחשבת לתולדה של "קרן" ועל כן ישלם בעליה רק חצי-נזקו של הסל (וראו גם רמב"ם הלכות נזקי ממון ג, ו-ח).
  3. ואין אנו אומרים במקרה זה שכל אדם חייב לשמור על רכושו ברשות הרבים – שכן דרך בני אדם להניח כסות וכלים ברשות הזמן לזמן קצר כדי לנוח מטרחת המשא שלהם. הפרטים האחרונים מבוארים במשנת בבא קמא ב, ד.
  4. משנת בבא קמא ב, ב, מגדירה במדויק מהי "רשות הרבים" ומהי "רשות היחיד" לצורך הדיון המשפטי על אכילה זו: אם הבהמה אכלה מן הפירות שהיו מונחים בתוך "הרחבה", דהיינו המקום שדרך הבהמות לילך שם (שמא מדובר במרחב הציבורי הדומה למדרכה של ימינו) הרי זה נחשב כרשות הרבים, אבל אם אכלה פירות שהיו מונחים "מצדי הרחבה" הרי זה נחשב לנזק ברשות היחיד - ואזי משלם בעליה נזק שלם - כמו ברשות הניזק (לדיוק העניין ראו רמב"ם הלכות נזקי ממון ג, ט); ואם אכלה מפתח החנות הרי זה נחשב כרשות הרבים, אבל אם אכלה "מתוך החנות" דהיינו מן הפירות שהיו מונחים בחנות עצמה, הרי זה נחשב כאכילה ברשות היחיד – ובעליה משלמים על כך נזק שלם.
  5. כפי שמבואר במשנת בבא קמא ב, ד.
  6. כלומר בעל-חיים מועד - המשנה נוקטת שור רק כדוגמא, וכן יהיה גם במקרה של כל בהמה אחרת.
  7. הכוונה לסידרת הפעולות שנימנו בסעיף ג.
  8. ראו גם האמור בערך "שור מועד ושור תם" לענין זה.
  9. בפרשנות המאוחרת יש שהגבילו קביעה זאת והניחו שכאשר היה האדם אנוס לגמרי אינו חייב על הנזק שגרם. על כך ראו אנציקלופדיה תלמודית, ערך "אדם המזיק", כרך א, טור קעא ("מזיק באונס").
  10. הדברים האמורים לעיל סוכמו על פי פירושו של האמורא שמואל על משנה זאת, המובאת בתלמוד הבבלי. וראו מה שכתב אברהם גולדברג, פירוש מבני ואנליטי לתוספתא מסכת בבא קמא, עמ' 43, שמן התוספתא בבא קמא א,ד, נראה שהיא משמרת מסורת אחרת, המונה את חמשה המועדים כחיות הנזכרות בהמשך המשנה: הזאב, הארי, הדוב, הנמר והברדלס (אבל לא הנחש, ראו על כך גולדברג שם, עמ' 43 הע' 25); ובתלמוד הבבלי שם מפרש זאת האמורא המאוחר, רבינא, בדרך אחרת, בהנחה שמשנתנו חסרה, ויש לפרשה כך: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתם מועדים. ולפי זה מה ששנינו "חמשה מועדין" הכוונה היא ל'תמים' שנעשו מועדים כי העידו בהם שלוש פעמים. והכוונה היא ל'שור המועד' (כלומר מה ששנינו לעיל: "ואם הועדו חמשתן מועדים" זהו שור המועד האמור בפרשת נזקי קרן). ולפיכך יובנו חלקי המשנה האחרים כך: על שן ורגל נאמר במשנתנו שהם שונים מ'קרן', כי הם מועדים מתחילתם; וכן הוסיפו במשנה שלגבי שור המזיק ברשות הניזק זוהי מחלוקת רבי טרפון וחכמים - ואמרו בנוסף לכך שיש מועדים אחרים שתמיד יהיו מועדים: הזאב והארי והדוב והנמר וכו'.


מעבר למונחון > מונחון למשנה ולמקורות תנאיים מאת פרופ' אדמיאל קוסמן
ביבליוגרפיה:
כותר: חמישה מועדים
שם פרסום מקורי: מונחון למשנה ולמקורות תנאיים
מחבר: קוסמן, אדמיאל
תאריך: 2008
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. אוצר מילים, מטבעות לשון, ומונחים משנאיים מבוארים על ידי פרופ' אדמיאל קוסמן.
תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית