מאגר מידע

  עזרה
לעמוד הבית מאגר
חיפוש
סמנו וחפשו במאגר
עזרה לעמוד הבית מאגר עזרה לעמוד הבית מאגר

כלב שנטל את החררה והדליק את הגדיש
מחבר: אדמיאל קוסמן

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

"הכלב שנטל חררה והלך לגדיש אכל החררה והדליק הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק". חררה היא עוגה הנאפית על גבי גחלים. במקרה שעליו מדובר כאן מסביר התלמוד, כי הכלב נטל חררה שגחלת של אש היתה דבוקה בה - והלך עם החררה לגדיש של בעל-החררה, ושם אכל את החררה ואירע שתוך כדי כך הדליק את הגדיש על ידי אותה גחלת שהיתה דבוקה בחררה.

משנת בבא קמא ב, ג, קובעת כי במקרה זה משלם בעל הכלב עבור החררה לניזק נזק שלם – כדין נזקי שן ברשות הניזק (ראו ערך "חמישה מועדין", סעיף א). ומדוע? משום שלפי ההנחה של המשנה אין זה מעשה משונה, שכן דרכו של כלב לאכול חררה גם אם גחלים דבוקים בה – ולכן לפנינו תולדה של אב-הנזיקין "שן"2 שעליה משלם נזק שלם.
ברם, בנוגע לנזק של הגדיש משלם בעל הכלב רק חצי נזק – או משום שמקרה זה הוא של נזק "צרורות"; או משום שאנו אומרים שזהו מעשה שאין דרכו של כלב לעשות, דהיינו לקחת חררה עם גחלת ולהעבירה למקום אחר - ושעל ידי זה יגרם נזק של שריפה.3 

הערת שוליים: 

  1. יצחק גלוסקא, השפעת הארמית על לשון המשנה, עבודת דוקטור, רמת-גן תשמ"ח, עמ' 460, כותב כי שורש מילה זו באוגריתית ושהיא הושאלה כפי הנראה מארמית אל לשון התנאים.
  2. על כך ראו ערך "מבעה" וערך "שור".
  3. ראו: משנה עם פירוש הרמב"ם מהדורת הרב יוסף קאפח, נזיקין, ירושלים תשכ"ה, עמ' י-יא, בפירושו למשנה ד, והע' מס' 10 של הרב קאפח שם; וראו פירושו של הר"ח אלבק למשנה זאת. על נזקי האש באופן כללי ראו ערך "הבער".

 


מעבר למונחון > מונחון למשנה ולמקורות תנאיים מאת פרופ' אדמיאל קוסמן
ביבליוגרפיה:
כותר: כלב שנטל את החררה והדליק את הגדיש
שם פרסום מקורי: מונחון למשנה ולמקורות תנאיים
מחבר: קוסמן, אדמיאל
תאריך: 2008
הוצאה לאור : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
בעלי זכויות: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. אוצר מילים, מטבעות לשון, ומונחים משנאיים מבוארים על ידי פרופ' אדמיאל קוסמן.
תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית