"ארבעה אבות נזיקין ... ולא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק". המאפיין של אבות הנזיקין הרגל, השן והאש הוא ש'דרכן לילך ולהזיק'.
משנת בבא קמא א, א, טוענת שהתורה היתה צריכה לכתוב את כל ארבעה אבות הנזיקין הואיל וכל אב נזיקין שונה מחברו באופיו ולא ניתן ללמוד מאב נזיקין אחד ממשנהו.
אבות הנזיקין הרגל, השן והאש* מאופיינים בתכונת הדינאמיות, שכן הם מהלכים ומזיקים בתנועתם, לפיכך על בעליהם לשומרם יפה – וכשהזיקו חייב לשלם נזקיהם. אין זה דומה לנזק שנגרם על ידי הבור שהוא סטאטי באופיו ואיננו בתנועה, ואילו לא היתה התורה כותבת במפורש את דינו של החופר בור וגורם לנזקים לחברו או לרכושו שנפל בו - לא היינו לומדים נזקי בור משלושה אבות הנזיקין האחרים.
