מאגר מידע

  עזרה
לעמוד הבית מאגר
חיפוש
סמנו וחפשו במאגר
עזרה לעמוד הבית מאגר עזרה לעמוד הבית מאגר

ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : חלקים ג-ד
מחבר: יואל פלורסהיים

החברה ההיסטורית הישראלית

ג

בהמשך האיגרת כתב הגאון:

ורב נחמן בשילתי ובמחוזא עם רבנן דנהרדעא ולא אשכחן דהוה אעייל לקמיה <ד> רב הונא אלא כבני זאוי הוו דבכמה דוכתא אמר רב נחמן הונא חברין.

לכאורה רומזים הדברים למעמד המיוחד של רב נחמן שישב בשלחי ומחוזא, ונחשב לבעל מעמד מקביל לראשי ישיבות בבל. אך לעומת רב יהודה מפומבדיתא שנראה לרב הונא בפירקא14, לא נראה לו רב נחמן, והנימוק היה: ש'כבני זאוי הוו'. בכל תולדות אמוראי בבל לא מצאנו תופעה דומה ואף רב שרירא גאון לא הביא דוגמא נוספת כזו. כל שאר ראשי הדור קשורים היו לאחת משתי הישיבות.

ובוודאי יחוש כל הלומד את התלמוד הבבלי, שרב נחמן, אף-על-פי שלא היה לא מחכמי סורא ולא מחכמי פומבדיתא, היתה השפעתו גדולה על בני זמנו ורב חלקו בתורת דורו. מה טיבו של מעמד זה?

שאלה נוספת לגבי רב נחמן עולה מדברי הגאון שעם רב נחמן נמצאו רבנן דנהרדעא. למה היו חכמים אלה אצלו, ולא אצל רב יהודה, בפומבדיתא, לשם עברה הישיבה, לכאורה, אחרי חורבן נהרדעא?

לדעת וייס15 היו כנראה שלושה מוסדות מקבילים – רב נחמן בנהרדעא – ואחרי חורבנה בשלחי ובמחוזא "ושם יסדו (רבה בר אבוה ורב נחמן) בית דין ורב נחמן ישיבתו"16 – רב יהודה בפומבדיתא ורב הונא בסורא. יחד עם רב נחמן בשלחי היה רב ששת שהיה לרוב גם בעל מחלוקתו17.

עניין זה טעון בירור, ויתברר בהמשך.
הלוי18 כתב:

ובודאי שאילו היה רב שרירא גאון אומר זה מקבלתו או מעצמו בדרך החלט הי' הדבר קשה לחלוק עליו, אבל עכשו שהוא בדבריו רק כמסתפק(!) ואומר 'ולא אשכחן דהוה אעייל רב נחמן לקמיה דרב הונא אלא כבני זוגייהו דבכמה דוכתין אמר רב נחמן הונא חברין' ועושה זה גם להבדל בין רב נחמן לרב יהודה הרשות לעמוד על זה ולברר מגמרא בהיות אך זה לבד עיקר המקור לפנינו.

בהמשך, הגיע הלוי איפוא למסקנה הפוכה מזו של הגאון וכתב:

אבל כן הדבר שגם הוא הי' מהבאים לסורא לברורי שמעתתא והעמדת ההלכה ובהיותו אז כבר משוש דורו הי' לפעמים גם זאת כי קדמו פניו מראשי חכמי המתיבתא ויודיעו לו כבר שם ספקותיהם.

אף תמה הלוי "ובאמת לא ידעתי כלל ענין ספיקו של רב שרירא גאון" וכו'.
כמו שראינו, דבריו מפורשים נגד עדותו של רש"ג. והתימה,לא יהא הגאון כמסתפק במקום שהלוי ראה דברים מפורשים, אלא שיש לקבל את דברי הגאון כפשוטם19.

יש הסוברים כי מעמדו המיוחד של רב נחמן מוסבר בכך שהיה בעל התפקיד המיוחד של דיין לראש הגולה שמשמעותו, כנראה, דיין ראשי בבית-דין של ראש הגולה. וכך מקובל במחקר היום20. אך לא בתלמוד ולא באיגרת רש"ג מוצאים לו תואר זה. רב הונא אומר, אמנם, לרב נחמן "הילכתא כותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני" (או 'דיני', עיין רשב"ם בשם ר"ח; בבא בתרא סה א), אך אין זאת אומרת שרב נחמן היה הדיין של ראש הגולה. אדרבה, מהפיסקה ראיה להיפך, במיוחד על-פי נוסח ר"ח. וכן מהמסופר בבבא מציעא סו א "עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא" אין ראיה לדיינא דריש גלותא, ופירושו הוא שכתב שטר על-פי שיטתו לראש הגולה, לבית ראש הגולה או לבית-הדין של ראש הגולה. אף דברי רב הונא לרב יהודה שיופיע לפני רב נחמן "משום יקרא דבי נשיאה" (קידושין ע א) אינם מלמדים אלא, שרב נחמן היה ממשפחת ראש הגולה, כלומר אדם מיוחס וקרוב למלכות21. אי-אפשר להסיק מכאן שרב נחמן היה דיין של ראש הגולה. גם נסיעתו באפריון של זהב (גיטין לא ב) איננה הוכחה למעמדו הציבורי כדיין ראש הגולה, כי אם למעמדו החברתי כאחד ממשפחת ראש הגולה. מה שמצאנו אותו פוסק בהזדמנויות שונות בענייניהם של ראשי הגולה22, הרי זה מפני שנוסף על כל אלו, היה מקום מושבו בקרבת ראש הגולה, ועל כן טבעי היה שאליויפנו בשאלותיהם. ולבסוף, בבבא קמא, נה ב, מספר התלמוד:

ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה אתא לקמיה דריש גלותא א"ל... זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא אמר גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי אתא לקמיה דרב נחמן א"ל בששים.

מהסוגייה ברור שהיו שני בתי-דינין: של ראש הגולה ושל רב נחמן. רב נחמן היה בוודאי דיין, אך לא במעמד המיוחד של דיין של ראש הגולה. והרוצה לטעון עליו ההוכחה.

ראיה לכאורה לדברי הם דברי התלמוד בסנהדרין ה א: "א"ר נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי", ומיד אחר-כך שואל התלמוד: "איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא אבל לא נקיט רשותא דיניה לא דינא או דילמא אע"ג דלא נקיט רשותא דיניה דינא". אילו היה רב נחמן דיין של ראש הגולה, הרי ממילא נקט רשותא ואין מקום לשאלת התלמוד. כך לכאורה אפשר היה להוכיח את טענותינו. אבל, מאידך גיסא, אפשר לסתור ולומר שאמנם היה רב נחמן דיין של ראש הגולה אלא ששאלת התלמוד היא האם מינוי כזה מטעם ראש הגולה היה הכרחי.

לאחר דחיית פירוש זה למעמדו המיוחד של רב נחמן חוזרות שאלותינו ועולות מחדש.

שאלה אחרונה הנוגעת לרב נחמן היא האם חזר לנהרדעא אחרי חורבנה? שאלה זו חשובה, כי בפתרונה אפשר לפתור בעיות שונות הנוגעות ליחסים בין החכמים.

לדעת הלוי23:

כי אמנם בעוד היות רב נחמן בנהרדעא טרם חורבנה ואחרי מות שמואל אז קטן הי' וצעיר עדיין אשר לא הגיע פרקו עוד, אבל כשנתגדל ונהרדעא שבה והתנערה ואז הי' מקומו של רב נחמן בנהרדעא ובמחוזא כי התאחדו אז מחוזא ונהרדעא יחד אז הורה רב נחמן גם בנהרדעא24.

גם פונק25 ויודילוביץ26 סברו שרב נחמן חזר לנהרדעא, אם כי לדעתם עמד בראשה גם לפני חורבנה27.

רש"ג כתב בשני המקומות בהם ציין את תחנותיו של רב נחמן לאחר חורבן נהרדעא: "ובשנת תקע אתא פפא בר נצר ואחרבה לנהרדעא ואזל... ורב נחמן לשכנציב ולשילחי ולמחוזא והוה התם רב יוסף בר חמא אבוה דרבא" (עמ' 82). וכן: "והוה מתחזי ליה (רב יהודה) לרב הונא לפרקים ורב נחמן בשלחי ובמחוזא עם רבנן דנהרדעא" (עמ' 84). הגאון לא הזכיר שהיה רב נחמן בנהרדעא אחרי החורבן.

הלוי נתן דעתו על נקודה זו, והציע 'פשרה' בדמות האיחוד בין מחוזא ונהרדעא, אך הדבר דחוק. אין אנחנו יודעים על קירבה גיאוגראפית שתאפשר איחוד כזה, כפי שתיארו הלוי. כמו כן, לא ברור מה פירוש איחוד זה. אם כוונתו לכך שחכמי שני המקומות האלה התאחדו ובאו למקום אחד, להיכן באו – האם למחוזא או לנהרדעא? ולמה יימצא רב נחמן בשני המקומות האלה אחרי האיחוד המוזכר?

ד

כדי לענות על כל השאלות שהצגנו, נסקור את התקופה בכללה, ונתחילמרב ושמואל.

בשנת 218 ירד רב לבבל, ונפטר שם בשנת 246 28. בתקופה זו אירעו שני מאורעות בעלי חשיבות מכרעת בתולדות היהודים בבבל: (א) בשנת 226 עלתה המלכות הססנידית עם נפילתו של ארטבן אחרון הפרתים, בעקבותיה הכריז רב – נתפרדה החבילה (עבודה זרה יא א)29, (ב) ייסוד ישיבת סורא; אחרי מותו של רב שילא, נמצאו עדיין רב ושמואל ביחד בנהרדעא ולא הוחלט מי יעמוד בראש, על-כן, כדברי הגאון:

שבקיה רב לשמואל בנהרדעא דהי דוכתיה ומקום התורה ואיתרחיק לדוכתא דלא הוה אית בה תורה והיא סורא דמקריא מתא מחסיה דהוה נפישי ישראל התם נמי והוה בהון דאפילו בשר בחלב לא ידעין ואמר איתיב הכא עד היכין שתרבה תורה בהא דוכתא (עמ' 79).

אין אנחנו יודעים באיזו שנה בדיוק אירע הדבר30.
במקום אחר העיר הגאון על התקופה הזאת בפיסקה חשובה מאוד:

ועד דאיפטר רבי בראשי גלואתא הוו נהיגין בבבל ולא בראשי מתיבאתא, ונשיאים דאינון ראשי סנהדרין – בארץ ישראל, כדמפרש באבות עד הלל ושמאי (עמ' 74).

כאשר ירד רב לבבל, עדיין היה רבי בחיים. זאת אומרת, התפתחות זו שתיאר הגאון היתה לאחר ירידתו, ובוודאי היתה קשורה באישיותו של רב, וכן באישיותו של שמואל. נראה מתוך ההשוואה עם ארץ-ישראל, שהכוונה להסמכת החכמים31, והאחריות עליהם בשבתם בדין, וכן להתקנת תקנות לדאגה לקידומן הדתי של הקהילות השונות ברחבי הממלכה. ראשי הישיבות מילאו חלל ריק בחיי החברה היהודית, והדברים ידועים32.

בבואו לבבל, נמצא רב שילא במעמד של 'רישא דרבנן', ותוארו 'ריש סידרא' (איגרת, עמ' 78). אחרי מות רב שילא, עבר, כאמור, רב לסורא וייסד שם ישיבתו. על תקופת שהותו של רב בסורא, כתב הגאון: "והוו שני בתי דינין גדולים בבבל חד בנהרדעא דהוה כבר וחד בסורא דקבעיה רב" (עמ' 80). ובהמשך: "והויין להון לרב ושמואל תרתין מתיבאתא דאמרינן בהמביא גט... ומפרשינן דרב סבר כיון דאיכא מתיבאתא משכח שכיחי" וכו' (עמ' 81).

בוודאי צדק הלוי שכאן צוין בפעם הראשונה עניין המתיבאתא, שראשיה בוודאי נקראו ראשי מתיבאתא33. מתקופה זו ואילך בבבל נהגו בראשי מתיבאתא ולא בראשי גלואתא.

מאידך גיסא, לא בטל עם זה התואר ריש סידרא. אחרי שתאר הגאון את ייסודה של ישיבת סורא על-ידי רב, המשיך:

ואיקרי ריש סידרא דקאמר ליה ר' יוחנן לאסי בן היני מאן ריש סידרא בבבל אמר ליה אבא אריכא (חולין קלז ב) ואיקיים חילמא דחזא ליה ר' חנינא דוקפוה בבבל כי היכין דמפרש ביום הכפורים (יומא פז ב) (עמ' 80)34.

בימי רב ושמואל היה ראש הגולה מר עוקבא. ראינו במקצת את ההתפתחות שתיארה הגאון עד "בראשי מתיבאתא הוו נהיגין בבבל". אין ספק בעיני, שאישיותו של מר עוקבא, שהכיר בגדולתו של שמואל, ובוודאי בזו של רב, הקלה על מעבר זה. ואפשר עוד שהשפיעה גם עליית הססנידים שקרתה בימיהם. אך כמו שהעירותי כבר35, לא אעסוק בפרשת היחסים בין ראש הגולה והחכמים, ונסתפק במה שצוין כאן.

בתנאים אלה, כאשר נמצאו בנהרדעא שמואל ועמו יחד ראש הגולה, ורב נמצא הרחק בסורא, הרי אך מפאת אישיותו המיוחדת של רב, ששמואל כיבדו עד מאוד, זכתה ישיבת סורא להיקרא מתיבתא, וראשה, רב, אף זכה להיקרא ריש סידרא. אך כל זה כאשר רב היה בחיים. עם פטירתו, טבעי היה שתחזור הבכורה לנהרדעא. ישיבת סורא אמנם לא פסקה – נמצאו בה ה'אמרי בי רב' דהיינו רב המנונא ורב הונא, אבל המתיבתא אחת היתה – זו של נהרדעא. יחד עם זאת, לא מצינו יותר את התואר 'ריש סידרא'.

שמואל נפטר בשנת 253, ועל כך כתב הגאון:

ושכיב שמואל בשנת תקסה והוו תלמידיה רב נחמן בנהרדעא ורב יהודה בפומבדיתא ורב ששת בשלחי.
ובשנת תקע אתא פפא בר נצר36 ואחרבה לנהרדעא ואזל רבה בר אבוה זקינינו ורב נחמן לשכנציב ולשילחי ולמחוזא והוה התם (במחוזא) רב יוסף בר חמא אבוהי דרבא ושאר רבנן דילן לפום בדיתא וכו' (עמ' 82).

על-פי דברי הגאון מצטיירת התמונה הבאה: רב נחמן תלמידו של שמואל היה בנהרדעא ונראה שעמד בראש ישיבתה במשך חמש השנים שעברו ממותו של שמואל עד חורבנה על-ידי פפא בר נצר37. אחרי חורבן העיר, נאלץ רב נחמן לעבור ממקום למקום עד שהגיע למחוזא. לא נזכר שחזר לנהרדעא, ועל כך עוד בהמשך.

רב יהודה נמצא בפומבדיתא כבר במותו של שמואל, וכן רב ששת בשלחי. ואפשר שהיו משם וחזרו למקום מגוריהם, כמו שרב חסדא חזר לכפרי אחרי שלמד בסורא אצל רב הונא38. 'שאר רבנן דילן' עברו לפומבדיתא אחרי חורבן נהרדעא. יחד עם זאת, כבר ציינו לדברי הגאון במקום אחר "ורב נחמן בשולחי ובמחוזא עם רבנן דנהרדעא" (עמ' 84).

מדברים אלה יוצא, שחכמי ישיבת נהרדעא נמצאו אחרי חורבנה בשלושה מקומות שונים. בתנאים אלה, אין עדיין לדבר על מקום אחד שמילא את מקומה של נהרדעא. ובוודאי שאין לדבר על ייסודה של ישיבה חדשה, כאשר היתה רק העברה של מוסד אחד, ולפי שעה לשלושה מקומות.

לכאורה, טבעי הדבר שהמתיבתא תעבור למקום ראשה, דהיינו, רב נחמן. ונראה שאמנם השתדל רב נחמן שאכן כך יהיה, ואף קיים פירקא39, אך גלויותיו הרבות מצד אחד, ואישיותו של רב יהודה שהיה, כאמור, בפומבדיתא, מצד שני, מנעו, כנראה, מרב נחמן להעמיד את מחוזא כמחליפת נהרדעא. אשר לשלחי, לא נראה שהתמידו שם, או שהגיעה ליותר מאשר כפרי לסורא. נציין שגם רב ששת משתתף בפירקא של רב הונא40. בכל אותה העת היתה המתיבתא בסורא הישיבה המרכזית בבבל עם רב הונא בראשה. רק אחרי מות רב הונא, זכתה ישיבת פומבדיתא – ולא מחוזא –להיות מתיבתא.

והנה כתב הגאון במקום אחר:

ובתר אביי מלך רבא במחוזא דמן פומבדיתא היא כי היכי דמפרשן בהרואה (ברכות נו א) דאמר ליה בר הידא מפרש חילמי ניהא נפשיה דאביי ואתיא מתיבתא לקמך ורבנן דכולי עלמא איכנפו לקמיה (עמ' 88).

רב נחמן נפטר בשנת תרל"א (319)41 ואילו אביי בשנת תרמ"ח, שבע-עשרה שנה אחריו (עמ' 87)42.

כאשר מדייקים היטב בדברי הגאון, רואים שרבא נמצא במחוזא, מקום מגורי אביו, ואחרי מות אביי עברו אליה החכמים מפומבדיתא. במלים אחרות, לא פסקה ישיבת מחוזא עם מותו של רב נחמן, אלא המשיכה בחיי רבא תלמידו שהיה נוכח בעת פטירתו של רב נחמן (מועד קטן כה א). במלים אחרות, המוסדות המקבילים המשיכו עדיין להתקיים, אם כי המתיבתא היתה במקום אחד. רק עם עלותו של רב נחמן בר יצחק לראש הישיבה – נעשתה פומבדיתא מקומה הקבוע לדורות של המתיבתא. בכך משלימים בצורה מופלאה דברי הגאון אלו את אלו. אבל בזה התקדמנו מעבר לתקופה בה עוסק מאמר זה.

על-פי הדברים האלה, ברור שיש לקבל את הרמז של הגאון שלא חזר רב נחמן לנהרדעא. יש גם לציין, שמחוזא היתה עיר הבירה של המלכה הססנידית43. ואם תשאל, הלא לכאורה תלמוד ערוך הוא שחזר לנהרדעא, כי בעירובין שנינו:

בעו מיניה מרב ענן צריך לנעול או אין צריך לנעול א"ל תא חזי הני אבולי דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפיק מר שמואל ולא אמר להו ולא מידי... כי אתא רב נחמן אמר פניוהו לעפרייהו.

מכאן הביא הלוי44 ראיה לשיטתו שאמנם חזר רב נחמן לנהרדעא אחרי חורבנה. אך כנגד זה אפשר לטעון שהלשון 'כי אתא' טעון בעצמו בירור. מצאנו לשון דומה על רב ענן, גם הוא בעירובין עד ב: "דהההוא מבואה דהוה דייר ביה איבות בר איהי עבד ליה לחייא ושרא ליה שמואל אתא רב ענן (אחרי מות שמואל – רש"י שם) שדייה", וכו'. יתר-על-כן, על-פי המעשים המסופרים על רב נחמן ורב ענן במקומות שונים סביר להניח שהיו שניהם בזמן אחד באותו מקום45.

כמו כן, אין קושי על דברינו מביצה כט א, שם, לכאורה, הגיב רב נחמן על דרשתו של רבה בר רב הונא זוטי בנהרדעא, ומשמע ששם היה, כי יש לגרוס 'רב חמא' במקום 'רב נחמן'46. המעשה הזה אירע שנים רבות אחרי מות רב נחמן. והוא הדין בחולין צה ב, שם יש לגרוס 'רב חנן מנהרדעא' במקום 'רב נחמן מנהרדעא'.

כבר נאמר שרב יהודה נמצא בפומבדיתא לפני חורבן נהרדעא ובוודאי לימד שם כמו שעשה רב חסדא בכפרי בשובו לשם47. וכמו ששונה תיאור סורא של הגאון מתיאור פומבדיתא, כך שונה היה פועלו של רב בסורא מפועלו של רב יהודה בפומבדיתא. רב בא למקום שלא היתה בו תורה, ואילו פומבדיתא היתה לדברי הגאון, עיקר גולה דהוות מן בית שני. וזאת יש לדעת, אף-על-פי שבוודאי נטה הגאון לפאר את מקומו פומבדיתא, לא מצאנו שבדה מלבו דברים. אפשר אולי להטיל ספק באובייקטיביות של הערכת הגאון, אבל בוודאי עלתה פומבדיתא כמקום תורה על סורא, בה לא היתה תורה כלל.

לפיכך לא היה רב יהודה מייסדה של ישיבת פומבדיתא באותו מובן שרב היה מייסדה של ישיבת סורא. רב הקים מוסד חדש, ואילו פומבדיתא היתה מקום תורה, אך לא היתה בה מתיבתא. בימי רב יהודה הלכה והתפתחה פומבדיתא כמקום תורה, ובמיוחד אחרי שעברו אליה חכמים מנהרדעא, עד שהגיעה להיות מתיבתא בסוף ימיו של רב יהודה, ויורשתה היחידה של נהרדעא אחרי דורות רבים. על כן לא אמר הגאון שבתר שמואל מלך רב נחמן, כי נהרדעא נחרבה וראשותו של רב נחמן לא האריכה ימים אף-על-פי שהיה ממלא מקומו של שמואל. יש לציין כי רב נחמן היה עדיין צעיר למדי באותה עת48.

ומה אודות סורא בעת ההיא?

אחרי מותו של רב, המשיך בה עיסוק בתורה, אך לא היה לישיבה מעמד של מתיבתא. בשנת 256, שלוש שנים לאחר מותו של שמואל, כאשר היה עדיין רב נחמן בנהרדעא, התמנה רב הונא לראש ישיבת סורא. עדיין לא היה שום חידוש בעמדה, והמצב נשאר כמות שהיה עם פטירתו של רב. שנתיים לאחר-מכן, אירע אסון נהרדעא הנזכר ובריחתם של החכמים משם. טבעי הדבר, שבעת אשר כזאת יתחזקו כוחה ומעמדה של ישיבת סורא.

רב הונא הצליח להרבות תורה בישראל, כמו שאמר הגאון: "ובתר שמואל מלך רב הונא דהוה מן בני נשיאה ורבץ תורה הרבה דאמרינן כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן" (כתובות קו א  עמ' 80). וכן אומר התלמוד במועד קטן (כה א) "אמרי היכי נינחיה רב הונא ריבץ תורה בישראל ור' חייא ריבץ תורה בישראל". על ר' חייא, ראה עדותו של רבי (כתובות קג ב).

ובהמשך כתב הגאון: "ואיגבר רב הונא טובא דהוה מן בני נשיאה ורב יהודה בפום בדיתא ותלמידיה קמיה והוה מיתחזי ליה לרב הונא לפרקים". פירוש דברי הגאון הוא כפשוטם. כלומר, שלא רק תלמידים הרבה היו לרב הונא, כי אם גם שרב יהודה הראש בפומבדיתא, היה נראה לפניו49. נראה שההכרעה לבוא לרב הונא היתה בגלל ייחוסו של רבהונא, יחד עם חולשתה של ישיבת פומבדיתא באותה עת, כפי שתיארנו לעיל. אפשר שעל-ידי זה רצה הגאון להסביר מה אירע לפומבדיתא שכל ימי חייו של רב הונא לא הגיעה לדרגת מתיבתא. בפירקיה דרב הונא מוצאים אנחנו את רבי חלבו, רב ששת, רבי אבא בר זבדא, רב גידל ורב אחא בר יעקב (יבמות סד ב). כלומר, הרבה מגדולי בבל נראו לפניו. במלים אחרות, עם חורבן נהרדעא, עברה הבכורה לסורא ולא לאחד מממשיכי נהרדעא. תרם לכך, צירוף הגורמים שציינו לעיל.

רב נחמן בלבד  וחכמי נהרדעא שהיו אתו – לא נראה לרב הונא אלא כ'בני זאוי נינהו'. רב נחמן, שהיה ראש ישיבת נהרדעא לפני חורבנה, שמר עדיין על מעמדו, וכמו שאמרנו, אף קיים פירקא. אך כאמור, לא כמו שהיה בעת שבתו בנהרדעא. הרבה תלמידים ישבו לפני רב יהודה, ורבים יותר לפני רב הונא.

אחרי פטירתו של רב הונא, "וחיה רב יהודה בתריה תרתין שנין וכולהו רבנן אתו לקמיה לפום בדיתא" (עמ' 85). בוודאי ש'כולהו' לאו-דווקא, אך לראשונה אנו מוצאים אותו המעמד של ישיבת פומבדיתא שעתיד להיות לה מאות בשנים. לשנתיים אלו יש, בוודאי, לשייך אותה פיסקה בגיטין (ס ב): "האי שיפורא מעיקרא בי רב יהודה לבסוף בי רבה ולבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי", שאותה פרש הגאון: "כלומר הני הוו ראשי מתיבאתא" (עמ' 87)50.

חלקי המאמר:
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא - הקדמה
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא א-ב
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא ג-ד (פריט זה)
ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא - סיכום

מאמרים נוספים במאגר המידע של פשיטא

הערות שוליים:

    14. כך נראה לפרש את הביטוי באיגרת רש"ג "והוה מתחזי ליה לרב הונא לפרקים", וכן הכתוב באיגרת "ולפרקין הוו האזו רב ושמואל הדאדי" (עמ' 81). וכן פירש פונק, עמ' 131, הערה 5.

    15. דוד דור ודורשיו, ג, עמ' 156 ואילך.

    16. לדעת וייס, היה כאמור רבה בר אבוה ריש גלותא והוא שמינה את רב נחמן לראש ישיבת נהרדעא לאחר מות שמואל. אך היטב דחה את דבריו הלוי (עמ' 412 ואילך). כאמור לעיל לא מצינו התערבותו של ראש הגולה במינוי ראש הישיבה. ועיין נויסנר, עמ' 59-58. אשר לשיטת הלוי בשאלה האם היה רב נחמן ראש הישיבה בנהרדעא, עיין להלן בהמשך.

    17. ועיין עוד, פונק, עמ' 132-131. לדעתו, גם לרב ששת היתה ישיבה בשלחי, אשר לא הצליחה להתפתח מאותו טעם שלא הצליח רב נמן בשכנציב, לשם הלך בראשונה אחר חורבן נהרדעא.

    18. עמ' 418 ואילך.

    19. לדברי הלוי: "אבל כן הדבר שגם הוא הי' מהבאים לסורא לברורי שמעתתא והעמדת ההלכה". אינני יודע על מה הוא מסתמך בפירושו את 'איקלע לסורא' לשם 'לברורי שמעתתא'. אדרבה, אין רב נחמן המברר את השמועה בסורא, כי אם חכמי סורא הם המבררים את שמועתם אצל רב נחמן, עיין סוכה יד ב; כתובות צד א, צט א; חולין יט א-ב; ועוד. וכבר דחה פונק את דרי הלוי, עיין עמ' 131, הערה 5.

    20. המקור לשיטה זו, הוא, כנראה, דברי רש"י בקידושין ע א (ד"ה לא מיבעי לך למיזל): "... ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה". אבל בסוכה י ב כתב בצורה שונה במקצת (ד"ה רב נחמן): "דיין היה ממונה מפי ריש גלותא וחתנא דבי נשיאה". גם דברים אלה אין משמעם שהיה דיין של ראש הגולה. על רב נחמן כדיין של ראש הגולה, עיין פונק, עמ' 123; יודילוביץ, פומבדיתא, עמ' 6 (בספרו, חיי היהודים בזמן התלמוד, ספר נהרדעא, וילנא תרס"ו, היה זהיר יותר, עיין שם, עמ' 37); ובמיוחד נויסנר שפיתח תיאוריה שלמה על תפקידיו של רב נחמן כדיין של ראש הגולה, עמ' 61 ואילך. די בכותרת של הפרק, Nahman as Vizier R. כדי לרמוז על גישתו לעניין. אין צריך לומר, על-]י מה שנכתוב בהמשך, שלהרבה מדבריו אין בסיס. ועיין עוד: F. Lazarus, Die Haupter der Vertriebene, JJLG, vol. X (1890), p. 94 (להלן – לצרוס). וכן בר בספרו, עמ' 90, ועוד

    21. על דברי רש"י לעניין, עיין בהערה הקודמת.

    22. למשל: עירובין יא ב; כתובות ס ב; ועוד. ועיין ח' אלבק, מבוא לתלמודים, תל אביב 1969 (להלן – אלבק), עמ' 300.

    23. דורות ראשונים, ג, עמ' 416.

    24. ועיין עוד שם, הערה 3.

    25. עמ' 132, ועיין עוד שם, הערה 2.

    26. ספר נהרדעא, עמ' 37 ואילך, עמ' 65 ואילך. ועיין עוד פומבדיתא, עמ' 6.

    27. ועיין הערתו של פונק לדברי הלוי בציון ז, עמ' XV-XVI. וייס, עמ' 157, היה זהיר יותר ולא הזכיר חזרתו של רב נחמן לנהרדעא, ועיין עוד שם, הערה 6.

    28. איגרת, עמ' 78, 81. והשאלה החזר רב לארץ-ישראל בתקופה זו אם לאו אינה חשובה לעניינני. העיקר עבורנו הוא, שעם ירידתו של רב לבבל, מתחילה אותה התפתחות שחלה בעקבות ירידה זו, ועיין אלבק, עמ' 171-170.

    29. על חיי היהודים תחת שלטון זה, עיין G. Widengren, The Status of the Jews in the (להלן – וינדנגרן) Sassanian Empire, Iranica Antiqua, vol. I (1961), pp. 117-162.

    30. לדעת בר בספרו, היה זה סמוך מאוד לשנת ירידתו של רב לבבל, עיין שם, עמ' 39-38, ואין זה נראה. לדעת י"ש צורי, בספרו על רב, ירושלים תרפ"ה (להלן – צורי) עבר רב, אחרי מותו של רב שילא, להוצל בתחילה, ורק אחר-כך לסורא. ועיין תיאורו הציורי, עמ' 154-150, ופרק יא, עמ' 170 ואילך. לדעת משולם בר, דברי משולם, פרנקפורט תרפ"ו, היה זה בשנת תק"ם לשטרות (228), עיין שם, עמ' 64, 67, 77.

    31. אין ברצוני לעסוק כאן ביחסים שבין החכמים לבין ראש הגולה – פרשה נכבדה בפני עצמה. ועיין, למשל, דברי רבה בר רב הונא לראש הגולה – סנהדרין ה א.

    32. עיין וייס, עמ' 133 ואילך; צורי, עמ' 184 ואילך, ועוד ועוד. מאידך גיסא, עיין דבריו של הלוי, פרק יג. הגאון בעצמו רמז לכך שלא בכל מקום בבבל היה המצב הרוחני שפיר.

    33. עיין דבריו נגד שיטתם של וייס וגרץ, פרק 42, עמ' 404 ואילך; ועיין לעיל, הערה 2.

    34. לעניין 'ריש סידרא' עיין עוד מש"כ מו"ר פרופ' ש' אברמסון, במרכזים ובתפוצות בתקופת הגאונים, ירושלים תשכ"ה, עמ' 107.

    35. לעיל, הערה 31.

    36. הרבה נכתב על הבעיה מי היה פפא בר נצר, עיין לאחרונה לעניין זה: י' שורק, מי החריב את נהרדעא, ציון, לז (תשל"ב), עמ' 117 ואילך.

    37. גרץ, עמ' 391, כתב על רב נחמן: "הצעיר שבאמוראי הדור ההוא" כלומר בין רב הונא, רב נחמן, רב יהודה ורב חסדא. ובמקור הגרמני, 298 vol. IV, Leipzig 1908, p., כתב שנולד בשנת 235. לפי זה היה רב נחמן אך בן 18 כאשר נפטר שמואל.הוא לא הביא ראיה לדבריו, אך, על כל פנים, אם דבריו נכונים, היה רב נחמן צעיר בכעשרים שנה מרב חסדא (נולד בשנת 216) ובכעשרים וחמש עד שלושים שנה צעיר מרב הונא. חישובים אלה הם על-פי מאמרי בסיני (לעיל, הערה 13). ואף הלוי סבר כגרץ שרב נחמן נולד בין השנים 240-235 לפי דבריו (עמ'418): "ובמות רב הונא כבר הי' רב נחמן כבן ששים שנה". לדעת הלוי היה רב יהודה הזקן שבחבורה, כי בקידושין (עב ב) נאמר "כשמת רבי נולד רב יהודה", ולדעת הלוי, נפטר רבי בין השנים 200-190. לפי זה, היה רב יהודה מבוגר בכארבעים שנה מרב נחמן. על-פי היחסים בין החכמים הללו, אותם נתאר בהמשך בפנים, אי-אפשר להעלות על הדעת פער שנים כה גדול כפי שיוצא מדברי הלוי וגרץ. ברור, מצד אחד, שיש לאחר במידה ניכרת את שנת לידתו של רב יהודה, על-פי המקובל היום שרבי נפטר, כנראה, בסביבות שנת 220. כמו כן, יש להקדים במידה ניכרת את שנת לידתו של רב נחמן, על-פי ההוכחה הבאה: רב נחמן אמר הרבה פעמים על רב הונא 'הונא חברין' ובביצה כה א אמר על רב חסדא 'נפל חברין ברברבתא'. כלומר על רב הונא ועל רב חסדא דיבר כעל חברים. מאידך גיסא, אמר רב נחמן על רבה בר רב הונא באותו מקום 'נפל בר חברין ברברבתא'. רבה בר רב הונא נשא אשה עוד בחיי רב (מגילה כז ב). אם לפי החוקרים, נולד רב נחמן בין השנים 240-235, היה רב נחמן ילד, לכל היותר, בזמן הנישואין הללו. אם כן, כיצד יכול היה לומר על רב הונא 'חברין' ועל רבה בנו 'בר חברין'. אלא שיש להקדים בהרבה את שנת לידתו של רב נחמן. לדעת לצרוס, עמ' 90, חי רב נחמן בין השנים 320-225. אך נראה, על-פי היחסים בין החכמים, שיש להקדים את שנת לידתו של רב נחמן עוד יותר, כך שיהיה גילו של רב נחמן קרוב יותר לגיל רב הונא מאשר לגיל רבה בנו. נציין שרבה בר רב הונא נולד כאשר אביו היה בן פחות מעשרים שנה. רב הונא נולד, כנראה, במחצית הראשונה של העשור השני, דהיינו בין השנים 215-210. לפי זה, נולד רבה בנו בסביבות שנת 230, ועוד הספיק לשאת אשה לפני שנת 246, היא שנת פטירתו של רב. על כן, נראה לי שרב נחמן נולד בסביבות שנת 220 לכל המאוחר, ואולי אפילו לפני-כן. לפי זה חי כמאה שנה. על-פי הדברים הללו, זכו כל ארבעת בני החבורה לאריכות ימים; רב חסדא חי תשעים ושתיים שנה (מו"ק כח א), רב הונא הגיע לגבורות (מו"ק שם), רב נחמן חי, כאמור, מאה שנה, ורב יהודה נפטר בשנת 298 (איגרת, עמ' 85) כאשר היה בן למעלה משמונים שנה, שכן נולד לפני פטירתו של רבי (קידושין עב ב – זה הפירוש לביטוי 'כשמת רבי נולד רב יהודה", ואכמ"ל).

    38. עיין מאמרי הנ"ל, עמ' קכד.

    39. יבמות סו ב.

    40. שם, סד ב.

    41. סדר תנאים ואמוראים, A. Neubauer, Medieval Jewish Chronicles, Part I, Oxford 1888.

    42. לעניין הבעיות בקשר לשנת פטירתו של אביי, עיין גרץ, ציון א, עמ' 465.

    43. עיין וידנגרן, עמ' 122.

    44. עמ' 416.

    45. עיין כתובות עח ב-עט א, שם קה ב-קו א. בהלכות גדולות, תל אביב תשכ"ב (צילום), גורס בבבא בתרא כט ב: "ההוא עובדא דהוה בנהרדעא ד ההוא דאמר ליה להבריה... אתא לקמיה דרב נחמן... אמר ליה רבא דינא הכי" וכו'. אך אפילו לנוסח זה, אין ראיה שהיה אז רב נחמן (או רבא) בנהרדעא. המעשה היה בוודאי בנהרדעא, לפי גירסה זו, אך אפשר שהדין לפני רב נחמן היה במחוזא, ושאלתו של רבא לרב נחמן תוכיח. לא מצינו בשום מקום סימוכין לכך שרבא היה בנהרדעא, אלא אם נאמר ששניהם באו לשם באקראי. לפנינו בתלמוד 'ההוא עובדא דהוה בנהרדעא' ליתא. תודתי נתונה למו"ר ר"ש אברמסון שהפנה תשומת לבי למקום זה, ועיין בבא בתרא שבהוצאתו, תיקונים והוספות, עמ' 210, לעמ' 48, שורה 83.

    46. עיין נ"נ רבינוביץ, דקדוקי סופרים לביצה, מינכן תרל"ז.

    47. במאמרי הנ"ל ציינתי שאת תלמידיו – רמי בר חמא ורבא וכן רבי זירא – לימד בכפרי.

    48. הוא היה לפי הנראה בשנות השלושים המאוחרות שלו. עיין לעיל, הערה 37.

    49. ולא צדק נויסנר, עמ' 65, במה שכתב שלא הכיר רב יהודה לא ברב נחמן ולא ברב הונא. והלא דבריו מפורשים נגד דברי הגאון.

    50. בגמרא שם נוסף 'ולבסוף בי רבא', פיסקה שלא הביא הגאון. אף-על-פי שהיה רבא מועמד לראשות הישיבה בפומבדיתא (הוריות יד א) לבסוף היה ראש הישיבה – במחוזא. ודברי הגאון מדויקים.


ביבליוגרפיה:
כותר: ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל- סורא ופומבדיתא : חלקים ג-ד
מחבר: פלורסהיים, יואל
תאריך: תשל"ד , גליון ל"ט
שם כתב עת: ציון : רבעון לחקר תולדות ישראל
הוצאה לאור : החברה ההיסטורית הישראלית
בעלי זכויות: החברה ההיסטורית הישראלית
הערות לפריט זה:

 

תולדוט אתר ההיסטוריה מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית